ע"פ 298/88

תקציר

הנאשם ערער על הרשעתו בהריגה ועל חומרת עונשו בעקבות פסק דין של בית המשפט המחוזי. הוא הורשע גם בפריצה לדירה, החזקת נשק ונשיאת נשק, אך הערעור התמקד רק בסעיף ההריגה. הערעור נסב סביב תחולתה של הגנת "הצורך". הנאשם פרץ לדירה וגנב חפצים, מה שהוביל למרדף אחריו על ידי הקורבן ואחיו של הקורבן. הנאשם הסתתר בדירת חבר, אך כאשר התקרב הקורבן עם אקדח שלוף, ירה הנאשם שלוש יריות והרג את הקורבן. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת הנאשם כי פעל מתוך הגנה עצמית, אך דחה את הגנת הצורך שלו, מה שהוביל להרשעה בהריגה. בית המשפט העליון קבע כי הגנת הצורך חלה על נסיבות המקרה. נקבע כי כל שלוש היריות נורו תוך איום ממשי על חיי הנאשם, והסכנה הייתה מיידית. בית המשפט הדגיש כי יש לשפוט כל מקרה על פי נסיבותיו הייחודיות וכי מעשיו של הנאשם צריכים להיות נחוצים באופן סביר במצב הנתון. במקרה זה, שלוש היריות נחשבו לאמצעי הגנתי סביר. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנאשם נקט אמצעים סבירים כדי להימנע מהעימות ולא הביא את העימות על עצמו, בניגוד לטענות המדינה. פסקי הדין הקודמים שצוטטו על ידי המדינה לא התייחסו לעובדות הייחודיות של מקרה זה. השופט אור הגיע למסקנה כי לנאשם הגנת הצורך תקפה וכי יש לבטל את סעיף האישום בהריגה. גם העונש בגין יתר ההרשעות הופחת לשלוש שנות מאסר, ועוד שמונה חודשי מאסר מצטברים בגין הפרת מאסר על תנאי. השופטת חלימה והשופטת גולדברג הסכימו עם פסק הדין.