עמ"ת 45270-02-15

תקציר

השופט דחה את הערעור על החלטת בית משפט קמא לעצור את הנאשם בשל ראיות לכאורה הקושרות אותו לביצוע העבירה. הראיות כללו את עדויותיהם של שני עדי ראייה שראו אדם התואם את תיאורו של הנאשם מתנהג באופן חשוד בסביבת זירת הפשע בעת ביצוע העבירה, ואת הודעותיו של הנאשם עצמו אשר סתרו זו את זו ולא הביאו בחשבון את מקום הימצאו בתקופה הרלוונטית. זאת ועוד, עברו הפלילי העשיר והמכביד של הנאשם, המצביע על חזרה על עבירות דומות לאורך שני עשורים, הצדיק את הסכנה לשלום הציבור ולרכושו. מכאן, שהחלטתו של בית משפט קמא לעצור את הנאשם הייתה מבוססת. למרות פערים וקשיים מסוימים בראיות, השופט קבע כי הן אינן משמעותיות מספיק כדי לגבור על מכלול הראיות, והתיק מציג סיכוי סביר להרשעה. עוד ציין השופט כי כל ליקוי בחקירה, כגון אי בדיקת טביעות אצבע או יצירת שרטוט של החניון, יכול להיות מטופל בתיק העיקרי. באשר להצדקת המעצר, הדגישה השופטת כי חוסר התחכום או התעוזה בעבירה גובר על הסכנה הנשקפת מהתנהגותו העבריינית החוזרת ונשנית של הנאשם. לבסוף, השופט הכיר בכך שהיה מקום לשקול חלופת מעצר בהתחשב בעוצמת הראיות ובעברו הפלילי של הנאשם. אולם, מאחר שלא הוצעה ואף לא התבקשה חלופה כזו, צו המעצר הקיים נותר בעינו. השופטת סיכמה בהדגישה, כי דחיית הערעור אינה מונעת בחינה מחודשת אפשרית אם תוצג חלופה מתאימה. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ומיום 25.2.2015.