ע"א 45110-05-12

תקציר

הערעור מתייחס לתאונת עבודה שאירעה בשנת 2005, במסגרתה נפגע המשיב בגבו בעת שעבד בחברת המערערת כמפיץ קנקני מים. הנושאים המרכזיים הם אחריות החברה, הרשלנות התורמת של המשיב וגובה הנזקים. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת המשיב ופסק פיצויים. שני הצדדים ערערו על ההחלטה על בסיס הנזק שנפסק. נקודות המחלוקת העיקריות היו שכרו של המשיב טרם התאונה והגיל שבו היה מפסיק לעבוד כמפיץ, דבר שהשפיע על חישובי הפסדי שכר ואובדן כושר השתכרות בעבר. החברה טענה כי חל שינוי משמעותי בנוסחת השכר לאחר שנת 2006, אשר היה מפחית את הכנסות המשיב, וכי הגיל הממוצע של המפיצים נמוך בהרבה מגיל 52 שנקבע על ידי בית המשפט התחתון. ערכאת הערעור מצאה כי קביעתו של הערכאה הנמוכה יותר לגבי השכר טרם התאונה הייתה סבירה, שכן החברה לא סיפקה ראיות מספיקות לשינוי במערכת השכר. עם זאת, היא הסכימה כי הערכאה הנמוכה יותר טעתה בהערכת הגיל שבו המשיב היה מפסיק לעבוד כמפיץ. בית המשפט מצא כי מבחינה סטטיסטית, גילם הממוצע של המפיצים נמוך משמעותית מ-50, וכי ניתן היה לצפות באופן סביר כי המשיב ימשיך לעבוד בתפקיד זה לכל היותר שש שנים נוספות, עד גיל 36. כתוצאה מכך, בית הדין לערעורים תיקן את הפיצויים בגין הפסדי שכר בעבר ואובדן כושר השתכרות. היא קבעה כי הפסדי השכר בעבר יעמדו על 922,333 ש"ח ואובדן כושר ההשתכרות יעמדו על 248,000 ש"ח. הפסיקה הקודמת בגין כאב וסבל וניכויים מהמוסד לביטוח לאומי נותרו ללא שינוי. כן פסק בית המשפט על הפחתת שכר הטרחה שנפסק על ידי הערכאה הנמוכה יותר, והורה למערערים לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחה בסך 15,000 ₪.