ת"א 25391-07-22

תקציר

תכליתו של סעד זמני, כמפורט בתקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, היא להבטיח ביצוע תקין של פסק דין במסגרת הליכים משפטיים. כדי לקבל סעד כזה, על המבקש לעמוד בתנאים מסוימים ולהציג ראיות לכאורה התומכות בעילת התביעה. החלטת בית המשפט אם ליתן סעד זמני מבוססת על מאזן נוחות, תוך שקלול הנזקים הפוטנציאליים הן למבקש והן למשיב. בנוסף, בית המשפט שוקל את הגינות וצדקתן של הנסיבות, לרבות הגשת התביעה במועד והבקשה לסעד. במקרה זה, מבקש המבקש צו מניעה זמני לעיכוב ביצוע פסק דין של בית משפט השלום מיום 16.7.2017, אשר הורה על פינוי משולש מקרקעין. המבקש לא קיים את פסק הדין ולא נקט עד כה בצעדים משפטיים כלשהם כדי לערער עליו. בית המשפט מטיל ספק בנאותות להורות על עיכוב ביצוע בנסיבות אלה. יתר על כן, המבקש לא הוכיח נזק בלתי הפיך ולא פירט את השימוש בקרקע הכבושה, הכוללת מתקנים כמו בריכה ומחסן. מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, במיוחד בהתחשב באיחור הניכר בהגשת הבקשה. יתר על כן, הסיכויים שהתביעה תתקבל אינם גבוהים, בשל טענות שיפוטיות שהעלתה רשות מקרקעי ישראל. מטעמים אלה מגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני. צו המניעה הארעי שניתן ביום 17.7.2022 אינו תקף עוד. המבקש חויב לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪ לרמ"י, וההליך העיקרי יימשך בהגשת כתב ההגנה מטעם המשיבים. התיק הובא לעיון ביום 7.11.2022.