ע"פ 1928/15

תקציר

הערעור מתייחס לעונש שהוטל על המערער בעקבות הרשעתו, על סמך הודאתו, בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות. המערער והמשיבים היו מעורבים בסכסוך דמים. ביום האירוע נהג המערער ברכבו כשהוא חמוש, במסגרת עבודתו כמאבטח. הוא פגש את המשיבים, שעמם ניהל יחסי איבה, וסבר כי אחד מהם אוחז באקדח. בתגובה, הוא ירה שתי יריות לעבר רכבם ופגע בשני המשיבים. אחד מהם נפצע קשה ונותר עם 100% נכות, ואילו השני נפצע באורח שטחי. לאחר מכן עזב המערער את המקום מבלי להגיש עזרה. המערער טען, כי יש ליתן משקל רב יותר לנסיבות העבירה, קרי סברו כי נשקפת לו סכנה, בקביעת העונש. בנוסף, מאחר שאחד המשיבים סלח למערער וויתר על הפיצוי הכספי, היה על בית המשפט לבטל היבט זה של העונש. בא כוח המשיבים הדגיש את חומרת העבירה וטען כי המערער רדף אחרי המשיבים בכוונה לפגוע בהם. בית המשפט הכיר בקושי בקביעת עונש הולם ובצורך לשקול הן את ההיבט האובייקטיבי והן את ההיבט הסובייקטיבי של המקרה. בעוד שתפיסת המסוכנות של המערער רלוונטית, בית המשפט הדגיש כי הייתה לו הזדמנות להימנע מהאירוע אך בחר להמשיך ולהסלים אותו. השימוש בנשק חם ותוצאותיו החמורות של האירוע נחשבו לגורמים מחמירים משמעותיים. עם זאת, נסיבותיו הסובייקטיביות של המקרה ותפיסת המסוכנות של המערער הצדיקו הקלה בעונש. באשר לפיצוי הכספי, קבע בית המשפט כי הוא משרת הן תכליות אזרחיות והן תכליות עונשיות ואין להכריע בו אך ורק על פי רצון הנפגעים. כך, למרות שאחד המשיבים ויתר על זכותו לפיצויים, בחר בית המשפט שלא לבטל היבט זה של העונש. בסופו של דבר החליט בית המשפט לקבל חלקית את הערעור, להפחית את עונש המאסר לחמש שנים ושישה חודשים, ולבטל את הקנס והמאסר הכרוכים בו. שאר רכיבי המשפט המקורי נשמרו. פסק דינו של השופט נ' הנדל נתמך על ידי השופטים ז' זילברטל וא' ברון.