ת"א 6475/02

תקציר

הוריו של ילד בן ארבע שנפטר לאחר שנפל לבור מים רותחים במערכת חדרי האדים של הקיבוץ הגישו תביעה נגד הקיבוץ והמבטחת שלו. האירוע התרחש עקב רשלנות הקיבוץ ועובדיו, שלא גידרו או כיסו את הבור. הילד סבל מכאבים עזים לפני מותו, והוריו תבעו פיצויים על כאב וסבל, קיצור תוחלת החיים ואובדן כושר השתכרות. בית המשפט מצא את הקיבוץ אחראי לרשלנות והורה לו לשלם פיצויים בסך 1,300,000 ₪ בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים. עם זאת, השופטת לא פסקה כל פיצוי להורים בגין סבלם הנפשי שכן הדבר לא הוכח. בכל הנוגע לאובדן כושר השתכרות, נקט בית המשפט ב"שיטת היד" המתוארת בפסק דין אטינגר, המתחשבת בפוטנציאל הכנסתו של המנוח, בהוצאות המחיה שלו ובחסכונותיו. השופט קבע את רכיב החיסכון על 33% וחישב את סך הפיצוי בגין ראש זה ב-623 אלף שקל. השופט סירב לפסוק פיצויים עונשיים משום שהתנהלות הקיבוץ לא נראתה מכוונת או זדונית, ולא מדובר בדפוס התנהגות רגיל. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים 1,923,000 ₪, לצד 385,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-20,000 ₪ לעורכי הדין של הצד השלישי. הסכומים היו אמורים לשאת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום פסק הדין.