בג"צ 5989/07

תקציר

בעתירה נטען כי המדינה לא תקצבה כראוי את שילובם של תלמידים עם צרכים מיוחדים במסגרות החינוך הרגילות, בניגוד לחוק ולפסיקה קודמת. הם דרשו להגדיל את המימון ליישום ב-310 מיליון שקל. בית המשפט הכיר אמנם לגופן של תחושות העותרים, אך החליט כי המצב הנוכחי אינו מצדיק תוספת תקציבית משמעותית, מה גם שהיא עשויה להשפיע על תחומים אחרים בתקציב המדינה שאינם נתונים לביקורת בית המשפט. בית המשפט בחן את התהליך המתמשך של בחינת המלצות דו"ח דורנר לחינוך המיוחד, לרבות תקצוב, ומצא כי התוספות השנתיות ההדרגתיות אפשרו הרחבה הדרגתית של השירותים. משכך, נדחתה בקשת העותרים למתן צו בית משפט להגדלת המימון ליישום, שכן נמצא כי החוק מיושם ברמה מינימלית. כמו כן, נדחו גם טענות העותרים בדבר אפליה תקציבית בין תלמידי החינוך המשולב לתלמידי החינוך המיוחד, שכן בית המשפט מצא כי ההליך המנהלי המתמשך מסודר כראוי, וסבר כי הסוגיות ייפתרו בבחינה מחודשת של מערכת החינוך המיוחד. בית המשפט שיבח את מאבקם הנחוש של העותרים, שתרם לפרק השילוב ולמינוי ועדת דורנר לבחינת החינוך המיוחד, אך הגיע למסקנה כי יש לדחות את עתירתם הנוכחית. השופטת ביניש ומ' נאור הסכימו עם פסק הדין.