בג"צ 7932/08

תקציר

העותר, שהורשע על ידי בית המשפט הצבאי יהודה בחברות בחמאס ובניסיון להריגה בכוונה תחילה, נידון למאסר עולם. גזר הדין נבע מחלקו של העותר בשיגור מחבל מתאבד לבית קפה בירושלים; המחבל נעצר בשל תקלה טכנית. בעתירה נטען כי תחיקת הביטחון המאפשרת מאסר עולם בגין ניסיון להריגה סותרת את עקרון אחידות הענישה, שכן העונש המרבי בישראל על ניסיון לרצח הוא 20 שנה. בנוסף, טען העותר, כי בתי המשפט הצבאיים קבעו למעשה מאסר עולם בגין הריגה בכוונה תחילה, והפכו אותה לעבירה שעונשה נקבע כחובה. המשיבים טענו כי העתירה היא ניסיון מוסווה להקל בעונשו של העותר וכי הבדלי החקיקה בין ישראל לשטחים מוצדקים. בית המשפט, בהסכמת המשיבים, דחה את העתירה. היא הכירה במערכות המשפט הנפרדות של ישראל והשטחים, תוך הכרה בהבדלים ההיסטוריים והקונטקסטואליים שהצדיקו חקיקה נפרדת. בית המשפט קבע כי אין די בהשוואות נקודתיות בין שתי מערכות המשפט, במיוחד בהתחשב בשיקול דעתו של המפקד הצבאי בקביעת העונשים. יתר על כן, הומלץ לבתי המשפט הצבאיים להתחשב בדין הישראלי, אם כי אינו מחויב לו, בגזרי דינם. בית המשפט הדגיש כי עונשו של העותר כבר נבחן ואושר, וכל ערעור עליו אינו קביל כעת. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא עילה לחייב את המפקד הצבאי לשנות את החקיקה הנוגעת למאסר עולם בגין ניסיון הריגה.