תא"ק 18715-01-09

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו ודוחה בחלקו טענות וטיעונים שונים שהציגו הנתבעים בתביעה שהגיש בנק לאומי בנוגע לחשבון בפיגור והלוואה שלא נפרעה. תחילה דוחה השופט את טענת הנתבעים כי חלפה תקופת ההתיישנות לתביעת הבנק, וקובע כי החשבון היה פעיל עד ספטמבר 2007, ותביעת הבנק הוגשה בינואר 2009. לאחר מכן מתייחס השופט לבקשת הנאשמים לקבלת רשות להציג הגנה. היא נעתרת לבקשה בדבר טענות הנתבעים 2, 3 ו-6 הטוענים כי ערבויותיהם אינן תקפות משום שלא היו מעורבים בפעילות החברה ולא הבינו עד תום את המסמכים עליהם חתמו. עם זאת, השופט דוחה את הבקשה ביחס לרוב טענות הנתבעים, בטענה כי הן חסרות בסיס עובדתי, כלליות מדי ואינן מהוות הגנה תקפה. אלה כוללים תביעות הקשורות לשירות מותנה, הלוואות "בכוננות", ריביות, עמלות חריגות והפרת הסכמי ליווי. השופט דוחה גם את בקשת הנתבעים לבטל עיקולים זמניים על נכסיהם, ומציין כי הבנק הציג ראיות מהימנות ועומד בפני האפשרות לבצע את פסק הדין. לבסוף, השופט מורה לנתבעים לשלם את הוצאות הבנק בגין הבקשות, וקובע את הסכום על 5,000 שקל בתוספת מע"מ.