ת"פ 35722-08-11

תקציר

הנאשם, מתנדב במשטרת ברזל, הורשע בשתי הזדמנויות שונות בעבירות שאינן קשורות זו לזו. ראשית, הוא הורשע בנשיאת נשק והובלתו ללא רשות כדין – עבירה שביצע בעת מילוי תפקידו – לפי סעיפים 144(ב) לחוק העונשין ו-144(ב) לחוק העונשין. ההרשעה השנייה הייתה בגין קשירת קשר לביצוע פשע וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לאחר שפיתה עמית לעבודה למארב ותקף אותו יחד עם שלושה נוספים. בעבירה הראשונה התחשב בית המשפט בעברו הנקי של הנאשם, בהודאתו באשמה ובנסיבות שהובילו לביצוע העבירה – קרי, תחושת ההפליה שלו כמתנדב במשטרת ברזל, וטענותיו להגנה עצמית בשל קרבתו ל"שטחים". תסקיר שירות המבחן הצביע על חוסר תובנה לגבי חומרת מעשיו ועל סיכון משמעותי לפגיעה חוזרת, דבר שבית המשפט מצא מדאיג. במקרה השני הדגיש בית המשפט את אופייה המתוכנן והאלים של התקיפה, שגרמה לנפגעים פיזיים ונפשיים משמעותיים. טענת הנאשם כי התקיפה נבעה מפגיעה בכבודו נדחתה, ובית המשפט ציין כי מעשיו משקפים תפיסת עולם של צדק עצמי ויישוב סכסוכים באמצעות אלימות. אירוע זה, שהתרחש שלושה חודשים לאחר עבירת הנשק, מלמד כי לא מדובר במעידה חד פעמית בשיקול הדעת. בהתחשב בחומרת העבירות, הצורך בהרתעה כללית ונסיבותיו האישיות של הנאשם, גזר עליו בית המשפט 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת המאסר שריצה, ועוד 18 חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט גם הורה לנאשם לשלם לנפגע פיצוי בסך 25,000 שקל, והבהיר את זכותו לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.