ב"ל 26931-03-22

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה של רופא שיניים, המבקש פיצויים בגין פגיעות בעבודה בגבו ובצווארו, שנגרמו לכאורה כתוצאה מתנועות חוזרות ונשנות שבוצעו במהלך עיסוקו ברפואת שיניים. לאחר ששקל בכובד ראש את הטיעונים והראיות שהוצגו על ידי הצדדים, פסק השופט יחד עם בא כוח הציבור, מר גד שניצר, לטובת התובע, והגיע למסקנה כי הצליח להוכיח קשר סיבתי בין מקצועו לבין הפגיעות הנטענות, ובכך להצדיק מינוי מומחה להמשך בחינת התיק. ההחלטה התקבלה על סמך כנות עדותו של התובע, אשר תיארה את התנועות החוזרות ונשנות הכרוכות בעבודתו, לרבות פעולות כיפוף, פיתול והשענה. תנועות אלה היו חיוניות למרפאת השיניים שלו ובוצעו מאות פעמים בכל יום עבודה. השופטת לקחה בחשבון גם את הראיות הרפואיות שהגיש התובע המפרטות את מצבו הגופני. כמו כן, השופטת הנחתה כי המומחה יקבל סרטונים המדגימים את אופי עבודתו של התובע, בצירוף המסמכים הרפואיים של התיק. הנתבעת, המייצגת את המוסד לביטוח לאומי, נדרשה להגיש בקשה לקבלת התיק הרפואי של התובע בתוך שבעה ימים, ולאחר מכן תינתן החלטה על מינוי מומחה. פסק הדין הדגיש את הצורך בפרשנות מצמצמת של תיאוריית המיקרוטראומה, כפי שהונחתה בפסיקה קודמת, והשופט הבהיר את הדרישות לביסוס פגיעה בעבודה לפי תיאוריה זו. פסק הדין סולל בסופו של דבר את הדרך לבחינה מפורטת יותר של פגיעת העבודה הנטענת של התובע והשפעתה על יכולתו לעבוד.