ע"פ 5006-04-13

תקציר

זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה לדחות בקשה לפיצויים שהגיש המערער לפי סעיף 80 לחוק העונשין, לאחר שזוכה מאשמת איום ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. המערער נעצר לאחר אירוע בו היה שיכור והתנהג באלימות כלפי שוטרים במהלך בדיקה שגרתית. הוא הוחזק במעצר במשך חמישה ימים ולאחר מכן הושם במעצר בית למשך כ-45 יום, ולאחר מכן במעצר בית חלקי למשך למעלה מארבע שנים. במהלך המשפט ערער המערער על עובדות כתב האישום וטען לזכות להגנה מפני צדק, מה שהוביל בסופו של דבר לזיכויו. בעקבות הזיכוי ביקש המערער פיצוי בגין הסבל ועוגמת הנפש שנגרמו לו מההליך המשפטי, וכן החזר הוצאות משפטו, אולם בית משפט קמא דחה בקשה זו. בערעורו של המערער לבית המשפט העליון נטען בעיקר כי המשפט נמשך זמן רב מאוד, היו כשלים חקירתיים מצד התביעה, והזיכוי לא נבע מספק אלא מחוסר ראיות. דעת הרוב של הערכאה העליונה, שנכתבה על ידי השופט גריל ואליה הצטרף השופט בר-זיו, קבעה כי החלטת בית משפט קמא סבירה ואין להתערב בה, שכן המערער לא עמד בנטל להוכיח כי הוא זכאי לשיפוי או לפיצוי. יתר על כן, דעת הרוב לא מצאה במקרה זה נסיבות חריגות המצדיקות פסיקת פיצויים, וכשלי החקירה לא שללו מהמערער הגנה. לפיכך, הערעור נדחה. השופט רון סוקול חלק על כך, בהיותו סבור כי יש לקבל את הערעור ולקבל את הפיצוי המרבי הקבוע בחוק עבור תקופת מעצרו והוצאותיו המשפטיות, נוכח התמשכות יתר של ההליכים המשפטיים, והעובדה שלא הוכחו יסודות העבירות.