ע"פ 5092/92

תקציר

השופט ט' אור נתן את הכרעת הדין בערעור ע"פ 89/92, על עבירת פריצה וגניבה שבוצעה ביום 23-24.2.92, בה הורשע המערער לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. טיעוניו של המערער בערעור התמקדו בערעור על הרשעתו, בטענה כי העבירה שבוצעה מתאימה יותר לפי סעיף 411 לחוק העונשין (קבלת נכסים שהושגו בעבירה) ולא לפי סעיף 407(ב) החמור יותר. ההגנה טענה גם לביטול 30 חודשי המאסר על תנאי שהיו חלק מפסק הדין הראשוני, אותו הפר המערער, וקבעה כי עבירה זו אינה מצדיקה עונש כזה. השופט פירט את אירועי הלילה המדובר, בו נמצא ברשותו של המערער כרטיסי אשראי גנובים זמן לא רב לאחר הפריצה למשרדי שמיר, והציע אליבי מפורט הכולל מספר רב של מיקומים ואנשים, אשר בית המשפט מצא מפוקפק ובלתי סביר. הן המערער והן העד, רזיאל שם טוב, נמצאו בלתי אמינים בעדותם. השופט אור אישר את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, תוך שהוא מציין את הכלל של החזקה תכופה כראיה מספקת להרשעה, נוכח הזמן הקצר שחלף בין הגניבה לבין גילוי הסחורה הגנובה שברשות המערער, כמו גם ניסיונו להתחמק משוטרים ולהשליך את הקלפים. השופט הסכים עם קביעתה של הערכאה הנמוכה יותר כי מעורבותו של המערער חרגה מעבר לקבלת הסחורה הגנובה גרידא, ודחה את הערעור, בהסכמת השופטים ד' לוין וג' באך.