עב"ל 1421/04

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב מערכת היחסים שבין יחיד לבין המוסד לביטוח לאומי בישראל, ובפרט בנוגע לערעורו של היחיד על החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלול ממנו גמלה. החוק מכתיב את הזכויות והחובות של שני הצדדים, וכל התנהלות של הביטוח הלאומי אינה יכולה ליצור זכויות נוספות – על המכון לפעול בהתאם להוראות החוק. המקרה הספציפי שלפנינו נוגע לאי תשלום דמי הביטוח של המערערת לאורך זמן, שהחל בשנת 1995. החוק קובע כי אי תשלום דמי ביטוח במשך מעל 12 חודשים עלול לגרום להטבות מופחתות או לשלילה מוחלטת. אין די בטענת המערערים, כי לא היו מודעים לצורך בתשלום דמי ביטוח, כדי להעניק להם גמלה. מטרתו של חוק הביטוח הלאומי, אותו מממנת קרן דמי הביטוח, היא לחלק קצבאות לנזקקים, וגביית פרמיות אלה היא חלק בלתי נפרד מתהליך זה. לפיכך, ניסיונה של המערערת לתבוע גמלה מבלי למלא את חובתה לשלם פרמיות אינו מקובל. כמו כן, הביטוח הלאומי אינו מחויב ליידע כל מבוטח על זכויותיו וחובותיו, מה גם שהחוק כבר משרטט את ההשלכות של אי תשלום. השופט עמירם רבינוביץ' והשופטת נילי ארד מדגישים את הצורך של הביטוח הלאומי להגביר את זרימת המידע על החובה לשלם דמי ביטוח לציבור, כולל אלה שמחוץ למעגל העבודה. עם זאת, הם מסכימים כי אי ידיעתו של המערער את החוק אינה מצדיקה להעניק להם הטבה מבלי למלא את חובתם החוקית. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ופסק הדין מחזק את חשיבות מימוש תשלומי דמי הביטוח ואת התפקיד המצומצם של התנהלות הביטוח הלאומי ביצירת זכויות נוספות.