ה"פ 5095-07-08

תקציר

המבקשת, שהיא עקרת בית ללא מומחיות בבנקאות או משכנתאות, טענה כי חתימתה זויפה על מספר הסכמי הלוואה ושטרי משכנתא הקשורים לרכושה המשותף עם בן זוגה הפרוד, מחלוף. לטענתה, היא לא נטלה ביודעין הלוואות כלשהן ולא משכנה את רכושה וכי הבנק לא מילא את חובות הגילוי, ההסבר, האמון, הנאמנות והמקצועיות. עוד טענה כי הבנק גזל את כספי ההלוואה והפר את חוק ההוצאה לפועל וחוק הגנת הדייר בכך שלא סיפק לה דיור חלופי. הבנק טען מנגד כי המבקשת חתמה על הסכמי ההלוואה וכי חתימותיה אותנטיות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי טענתה של המבקשת לזיוף לא הייתה משכנעת, שכן עדותה שלה הכילה מספר סתירות וסתירות שונות. בנוסף, המבקש לא סיפק כל הסבר סביר לכך שלא זימן את מחלוף להעיד, מה שהוביל את בית המשפט להאמין כי עדותו הייתה תומכת בגרסת הבנק לאירועים. גם לחוות דעתו של מומחה הגרפולוגיה של המבקש, שלא נחשב מקצועי דיו ושיטותיו מוטלות בספק, לא ניתן משקל משמעותי. מנגד, בית המשפט מצא כי המבקש אכן חתם על הסכמי ההלוואה ושטרי המשכנתא. באשר לטענותיה של המבקשת בדבר התנהלותו הפסולה של הבנק, הגיע בית המשפט למסקנה כי הן אינן נתמכות בראיות וכי הבנק לא הפר התחייבויות כלשהן כלפיה. כמו כן, לא נמצא כי הבנק עיקל את כספי ההלוואה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי לטענותיה של המבקשת בעניין חוק ההוצאה לפועל וחוק הגנת הדייר אין מקום בהליך זה, וכי קביעת זכאותה לדיור חלופי מצויה בסמכותו של בית משפט השלום. משכך, דחה בית המשפט את תביעת המבקש, ללא צו להוצאות, והותיר את המבקש לבקש סעד בפורום המתאים.