ת"א 17510/94

תקציר

פסק הדין דן באחריותם של מספר נתבעים ביחס לשיטפון שאירע עקב הצפת נחל הירקון בישראל בשנת 1992, אשר גרם נזק לרכוש המבוטח. בית המשפט בוחן את הגורמים להצפה, והאם מדובר באירוע חריג שלא ניתן היה למנוע. המסקנה היא כי ליקויי התכנון של כל הרשויות הרלוונטיות ביחס לנחל הירקון גרמו לנזק, שכן כושר ההולכה של הנחל לא עמד בכמות המים שזרמה אליו. עם זאת, נטל ההוכחה אינו עובר לנתבעים, כפי שהיה על התובע לטעון זאת בכתב התביעה. ההחלטה בוחנת את חובת הזהירות של כל אחת מהנתבעות - רשות ניקוז נחל מורד, עיריית בני ברק, רשות נחל הירקון, עיריית רמת גן, עיריית תל אביב ונתיבי איילון בע"מ - ומגיעה למסקנה כי רק שתי האחרונות אחראיות לנזקי השיטפונות. עיריית תל אביב ויתרה על התחייבות חשובה הנוגעת להגדלת כושר הזרימה של נחל הירקון, וחברת נתיבי איילון בע"מ לא עמדה בהתחייבותה להסדיר את הנחל. בית המשפט מקבל את תביעת התובע לסכום הנזק שהוצג, אך אינו פוסק החזר שכר טרחת שמאי, שכן אלה נחשבים להוצאות המבטח. בסופו של דבר, תביעת התובעת מתקבלת באופן חלקי, ועיריית תל אביב ונתיבי איילון בע"מ נאלצות לשפות את חברת הביטוח בגין התשלומים ששולמו למבוטחים.