ת"פ 48625-05-10

תקציר

הנאשמים הורשעו בשורה של סעיפים של אי הגשת דוחות במועד – נאשם 1 הורשע בשש עבירות, ונאשם 2 הורשע בעשר. בית המשפט קבע כי כל עבירה מהווה אירוע נפרד, ולכן ייקבע אזור ענישה הולם לכל אחת מהן. הערך החברתי שנפגע מהעבירות היה גבייה יעילה של מיסים, שנפגעה משמעותית בהתחשב באופי העבירות. בית המשפט סקר כמה פסקי דין קודמים במקרים דומים, שרובם כללו הסרה חלקית או מלאה של המחדלים, וכללו עבודות שירות או מאסר על תנאי, וקנסות שנעו בין 1,000 ל-20,000 ש"ח. לאחר ששקל את נסיבות המקרה הנוכחי – לרבות מספר העבירות, הזמן שחלף וטענות הנאשמים בדבר ניסיונותיהם לתקן את המחדלים – החליט בית המשפט כי העונש ההולם לכל עבירה של אי הגשת דו"ח חברה הוא חודש עד שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 3,000 עד 6,000 ש"ח; על אי הגשת דו"ח אישי הוטל העונש ההולם מאסר על תנאי של חודש עד ארבעה חודשים, קנס של 1,000 עד 2,000 שקל והתחייבות כספית. עבור נאשם 1, שלא היה פעיל, העונש ההולם היה קנס סמלי. העונש הכולל על כל העבירות נקבע על חמישה עד עשרה חודשי מאסר בפועל (שיכולים לשמש כעבודות שירות), מאסר על תנאי וקנס של 10,000 עד 20,000 שקל. נשקלו טענותיו של נאשם 2 בדבר העסקתו האחרונה, גילו והיעדר הרשעותיו הקודמות, אך הוחלט כי יש להטיל את העונש בתוך מתחם הענישה המתאים. בסופו של דבר נגזרו על נאשם 1 קנס בסך 1,000 ₪, ואילו על נאשם 2 נגזרו עונשים של שבעה חודשי מאסר, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 10,000 ₪ או 60 ימי מאסר.