רע"ס 19286-06-09

תקציר

הנאשמים הואשמו בניהול עסק ללא רישיון ל"אולם אירועים", אך מרבית הראיות התייחסו אליו כאל "אולם חגיגות". השופט קבע כי פער זה אינו משפיע על מהות האשמה, שכן שני המונחים הם למעשה מילים נרדפות בהקשר זה. עוד קבעה השופטת כי העסק כבר החל לפעול, ולא רק בשלב ההכנה, על סמך העדויות והתמונות שהוצגו בבית המשפט, מהן עולה כי האולם כבר היה מצויד ובשימוש. בנוסף, קבעה השופטת כי שלושת הנתבעים היו מנהלי העסק. הם הציגו את עצמם ככאלה בפני הרשויות הרלוונטיות, ואף חתמו על מסמכים רשמיים כבעלים ומנהלים. העובדה שאף אחד מהנאשמים לא העיד להגנתו תומכת עוד יותר בטענת התביעה. עוד קבע השופט כי ניתנה לנאשמים הזדמנות מספקת להציג את הצד שלהם בסיפור, למרות שלא מסרו את גרסתם הפורמלית לאירועים טרם הגשת כתב האישום. זאת, משום שהנאשמים עודכנו בהאשמות נגדם ובהשלכות האפשריות, ויכלו לספק את הגנתם במהלך הבדיקות והפגישות עם הרשויות, ובחרו שלא לעשות כן. מטעמים אלה הרשיע השופט את שלושת הנאשמים בניהול עסק ללא רישיון.