עמ"ש 56839-05-23

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בסכסוך בין שני הורים על המשמורת על ילדם הקטין לאחר פרידתם. בית משפט קמא פסק לטובת בקשת האב שהעתקת הילד תהיה קרובה יותר אליו, והניע את האם לערער. לאחר בחינת הטענות, מצאה ערכאת הערעור טעם בערעור. הם הסכימו עם הכרתו של בית משפט קמא בטובם של שני ההורים ובמחויבותם לשמירה על קשר משמעותי עם הילד. בית המשפט הסכים גם עם אילוצי העבודה של האב ליד נמל התעופה בן גוריון-לוד ועם גמישותה של האם במציאת עבודה בסמוך למקום מגוריה. עם זאת, ערכאת הערעור מתחה ביקורת על פסק דינו של בית משפט קמא על כך שלא שקל כראוי את נסיבות חייה של האם ויצר מצב לא מאוזן בו רק האם נאלצה לבצע שינויים משמעותיים בחייה. הם הדגישו כי יש לבחון את המעבר דרך עדשת טובת הילד, שלא נשקלה די הצורך בפסק דינו של בית משפט קמא. משכך, ביטל בית המשפט לערעורים את פסק דינו של בית משפט קמא והורה על קיום משפט חוזר לקביעת מקום מגוריו של הילד, לצד קביעת הסדרי מזונות ומשמורת. הם גם חייבו דו"ח מקיף שיסייע לבית המשפט בקבלת החלטות אלה, תוך התחשבות בטובת הילד, ביכולותיו ההוריות ובשינויים הדרגתיים אפשריים. פסק הדין הדגיש את חשיבות הקשר המשמעותי של שני ההורים עם הילד והכיר בתפקידם של הסבים והסבתות, והציע חלופות לרילוקיישן שיוכלו לשמר קשרים אלה. ככלל, פסק הדין מבקש לשים בראש סדר העדיפויות את טובת הילד ולהבטיח גישה מאוזנת יותר לקביעת המשמורת והמגורים, תוך הבטחת התחשבות ראויה בדאגותיה של האם וביחסים הקיימים של הילד.