ב"ל 1291/01

תקציר

התובע, המתגורר עם אשתו ותלוי בטיפולה, תבע את הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, לשיעור גבוה יותר של גמלת סיעוד. התביעה הנוכחית נבעה מכך שהנתבע אישר את זכאותו של התובע לשיעור המינימלי של גמלת סיעוד כמי שתלוי במידה רבה בעזרת הזולת ברוב פעולות היום-יום. התובע טען כי הוא זכאי לתעריף גבוה יותר. בית המשפט שמע עדויות מאשתו של התובע ומאחות שביקרה את התובע ומילאה דו"ח הערכת תלות. על פי דו"ח האחות ועדותה, שהעדיפה השופטת על פני אשת התובע, התובע, למרות מגבלותיו, לא נזקק לעזרה בניידות בביתו. התובע אכן היה תלוי באחרים בחלק מפעולות היום-יום, אך לא במידה המוחלטת שנטענה על ידו. מאחר שנזקקותו של התובע לעזרה לא עלתה כדי תלות מוחלטת, פסק בית המשפט לטובת הנתבעת, ואישר את ההחלטה המקורית להעניק את שיעור גמלת הסיעוד המינימלי. כמו כן, המליצה השופטת לנתבע לשקול מחדש את השיעור לו זכאי התובע כיום, לאור ההידרדרות הנטענת במצבו. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים, ללא צו להוצאות, וכל צד יכול היה לערער בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.