ת"א 70565-03-22

תקציר

המחלוקת נסובה סביב אכיפת הסכם מכר מקרקעין, בפרט בכל הנוגע למתן חניה. התובעים, שרכשו דירה עם חניה רגילה, ביקשו צו מניעה שיחייב את הנתבעת להצמיד לדירתם חניה רגילה בחניון הבניין, כפי שנקבע בהסכם המכר. במקום זאת, הנתבעת סיפקה לתובעים חניה במכפיל חניה, מה שהוביל למחלוקת הנוכחית. התובעים טענו כי רימו אותם ואילצו אותם לקבל את מכפיל החניה וכי יש מקומות חניה רגילים. הם ביקשו שהנאשם ימסור להם את אחד החללים הללו במקומם. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין לו סמכות מהותית לדון בתביעה, שכן הסעד המבוקש על ידי התובעים מסתכם באכיפת זכויות בעלות על מקום החניה. על פי החוקים הרלוונטיים, עניינים אלה מצויים בסמכותו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע, כי משמעותו האופרטיבית של הסעד המבוקש אינה קניינית גרידא, אלא נוגעת גם לאכיפת זכויות קנייניות, שרק בית המשפט המחוזי יכול להורות עליהן. עוד ציין בית המשפט כי תביעת התובעים, אם תתקבל, תחייב שינוי התקנון הקיים ותפגע בזכויותיהם של בעלי דירות אחרים בבניין שלא היו צד להליך. לפיכך, בית משפט השלום לא היה הפורום המתאים למחלוקת כזו. בעקבות זאת הועבר התיק להכרעת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.