תמ"ש 10724-08-18

תקציר

פסק דין זה דן בתוקפו של הסכם שנחתם בין אם לבין בתה וחתנה. האם הסכימה להעביר את הזכויות במשק החקלאי שלה לבתה וחתנה ללא תמורה במהלך חייה. ההסכם כלל גם מספר תנאים הנוגעים לטובתה של האם, כגון הזכות להתגורר בביתה בחווה עד סוף ימיה, ותמיכה כספית במקרה שהכנסותיה מהמשק לא היו מספיקות. האם טענה כי יש לבטל את ההסכם בשל פגמים שנפלו בצוואתה בעת חתימתה, לרבות עושק והשפעה בלתי הוגנת מצד בני הזוג. עוד טענה כי ההסכם נעדר היגיון כלכלי ומנוגד לחוק הירושה. בית המשפט בחן את הנסיבות שהובילו לחתימת ההסכם, את מערכת היחסים בין הצדדים ואת תנאי ההסכם עצמו. נמצא כי טענותיה של האם בדבר עושק והשפעה בלתי הוגנת לא הוכחו. עוד קבע בית המשפט כי ההסכם אינו עומד בסתירה לחוק הירושה, שכן מדובר במתנה שניתנה במהלך חייה של האם. השופט הגיע למסקנה כי ההסכם משקף מתנה פוזיטיבית עם חיובים, ולא מתנה מותנית. עוד נמצא כי המתנה הושלמה על פי חוק המתנות, למרות שהזכויות במשק לא הועברו על שם בני הזוג, שכן האם חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר ומסמכים נחוצים נוספים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי לאם לא הייתה עילה לבטל את ההסכם, שכן בני הזוג לא הפרו אותו מן היסוד. תחת זאת, שינוי דעתה של האם ואי שיתוף הפעולה שלה נחשבו כהפרת ההסכם וכהפרת חובת תום הלב. לפיכך, טענותיה נגד בני הזוג נדחו. מנגד, נדחתה גם בקשתם של בני הזוג לסעד כלכלי, שכללה חיוב האם בפיצויים כפי שנקבע בהסכם. השופטת הדגישה כי הפיצוי המוסכם גבוה באופן לא מידתי בגין הנזק שנגרם כתוצאה מההפרה ואינו עולה בקנה אחד עם אופי ההסכם והיחסים בין הצדדים. בסופו של דבר, נדחו טענות הצדדים בעניין הסעד הכספי. בית המשפט פסק לטובת בני הזוג, נתן תוקף להסכם והורה לאם ולמי מטעמה לקיים את התחייבויותיהם כאמור בהסכם. תביעת האם נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.