עפ"ת 48348-11-13

תקציר

הנתבע חויב למסור תצהיר במקום רישיון נהיגה במסגרת צו פסילה. אי ציות הנאשם לצו זה, יחד עם היעדר עמדה משפטית ברורה בנושא, מביאים את השופט לדחות את הערעור. השופטת מציינת כי החובה למסור את התצהיר אינה טכנית בלבד, ומשרתת מטרות חינוכיות, פסיכולוגיות ומנהליות. השופטת מדגישה את חשיבות ההיצמדות ללשון החוק, במיוחד לאור העובדה שאי הפקדת התצהיר עלולה להביא לביטול צו הפסילה. השופט מקבל את טענת הנאשם כי יש לראות בפסילה הקודמת כמקיימת את הדרישה, מה גם שהיא ניתנה על ידי אותו בית משפט. עם זאת, השופט מדגיש כי החוק ופסקי דין קודמים קובעים את חובת הפקדת הפיקדון לכל מקרה לגופו, במיוחד נוכח אופיין הזמניות של פסילות עד תום ההליכים בבית המשפט. יתר על כן, השופט מטיל ספק באמיתות ובאפקטיביות של תעודת הפיקדון שסיפק הנאשם. בסופו של דבר, הערעור נדחה, אך תקופת הפסילה נקבעת ממועד מאוחר יותר, בהתאם להצעת המדינה, ומקלה בעונש על הנאשם.