ת"א 59138-06-23

תקציר

בפסק דין חלקי בנוגע לתביעה ארוכת שנים שהוגשה לפני שני עשורים, תובעים שנפגעו מפיגוע במסעדת סבארו בירושלים ב-9 באוגוסט 2001, שבו נרצחו 15 בני אדם, בהם תהילה מעוז ויוכבד ששון, תבעו פיצויים מהרשות הפלסטינית ומהארגון לשחרור פלסטין. התביעה התקדמה בתוך מורכבויות משפטיות, שנבעו מדחייה קודמת שבוטלה מאוחר יותר בערעור, והחזירה את אחריות הנתבעים לתמיכתם הכלכלית במשפחות המעורבים במעשי טרור, המוגדרים בעקרונות דיני הנזיקין. ככל שנמשך המסע הפרוצדורלי, הכיר בית המשפט בזכאותם של התובעים לפיצוי לדוגמה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי טרור שנחקק לאחרונה, בעקבות התקדים שנקבע בפרשת העבריינים, והעניק לתובעים 1 ו-2 20 מיליון ₪ בגין עיזבון בנותיהם. החוק קובע סכומי פיצוי מופתיים קבועים לקורבנות של מעשים המתויגים כטרור ואינו כפוף להפחתה על ידי חוקי פיצוי מקומיים או תשלומים. ניסיונם של הנתבעים להאריך הליכים באמצעות הצבת אתגרים חדשים נדחה ברובם, מתוך הכרה בדחיפות בשל גילם המתקדם של התובעים ותנאיו המחייבים של החוק. עם זאת, פיצויים בגין תביעות אחרות, כגון נכות או הפסד שכר, לא ניתנו בשלב זה בשל היעדר ראיות מספיקות לגבי תאריכי הלידה המדויקים של הנפגעים והצורך בנתונים נוספים על תביעות נכות. כתוצאה מכך, בעת קביעת פסיקה כספית, דחה בית המשפט כל החלטה על שכר טרחת עורך דין נוסף או עלויות נלוות לפסק דין סופי קרוב, תוך שמירה על גמישות לתביעות ועדויות שלא נפתרו.