ע"פ 6696/96

תקציר

בתיק משפטי מורכב שעניינו הפצת כרוז על ידי מנהיג תנועת כהנא חי במהלך מערכת בחירות בישראל, הוגש נגד המערער כתב אישום לפי סעיפים 133 ו-134(ג) לחוק העונשין בגין מעשים והחזקה הקשורים להמרדה. הזיכוי הראשוני על ידי בית משפט השלום בוטל על ידי בית המשפט המחוזי, מה שהוביל לערעור לבית המשפט העליון. הסוגיה המרכזית נסובה סביב השאלה האם הפצתו והחזקתו של הכרוז מהוות הסתה, המוגדרת בין היתר כפעולות שנועדו לעורר מחלוקת בין חלקי החברה. דעת הרוב, בראשות הנשיא א' ברק, הגיעה למסקנה כי מעשיו של המערער אינם עומדים בקריטריונים של המרדה על פי החוק הרלוונטי, והדגישה כי עבירות המרדה צריכות להגן בקפדנות מפני איומים על יציבותו המבנית של המשטר ולא על ערכיו. ההחלטה הדגישה את הצורך בשמירה על חופש הביטוי תוך הכרה באופיה הייחודי של הדמוקרטיה הישראלית. פרשנותו של השופט א' גולדברג ביקשה להגן על המבנה הדמוקרטי מבלי לכרסם בחירויות, ואילו השופט א' מצא, בדעת מיעוט, דגל בהכרה בחפיפה בין עבירות כמו המרדה והסתה לגזענות כחיוניות לשמירה על ערכי הדמוקרטיה. פסק הדין גם קרא לבחינה מחודשת של חוק ההמרדה על מנת ליישרו קו עם עקרונות דמוקרטיים ועם ערך חופש הביטוי, מה שהוביל בסופו של דבר לזיכויו של המערער.