עמ"נ 40677-05-10

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לסיווג הראוי של פיסת נכס לצורך קביעת ארנונה. ההחלטה המקורית של הרשות המקומית סיווגה את הנכס כ"סככה המשמשת לאחסון בלבד", אך בהמשך החליטה הרשות לסווג מחדש חלק מהסככה (100 מ"ר) כ"מבנה המשמש לאריזת תוצרת חקלאית". על החלטה זו הוגש ערר, וועדת ערר פסקה לטובת הסיווג מחדש. עם זאת, בית המשפט קבע כי החלטת ועדת הערר אינה סבירה. היא סתרה את הוראות צו הארנונה, הקובע את שיעורי הארנונה על פי "סוג המבנה, שימושו ומיקומו". הסככה המדוברת הייתה בבירור סככה ולא מבנה, ושימושה העיקרי היה לאחסון. סיווג שונה של שליש מהסככה, במשך ארבעה חודשים בשנה בלבד, לא היה מוצדק ועלול היה להגביר את הקונפליקט בין הפרט לבין הרשות. לפיכך קבע בית המשפט כי יש לסווג את כל שטח הסככה כסככה חקלאית המשמשת לאחסון בלבד, והערעור התקבל. כתוצאה מכך בוטלה החלטת ועדת הערר והרשות המקומית חויבה לשלם למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.