פר"ק 9324/03

תקציר

כונסי נכסים של חברה בפירוק ביקשו מבית המשפט לפסוק להם שכר עבור התקופה שחלפה מאז פסיקת השכר האחרונה שלהם, וכן שכר סופי עבור תקופות קודמות בהן נפסק שכר ביניים במהלך 13 שנות כינוס הנכסים. כונסי הנכסים טענו כי הם זכאים לתוספת שכר בשל המאמץ המיוחד שהושקע בפעולות הכינוס וביקשו מבית המשפט שלא להפחית משכרם כמתחייב מכונסי נכסים שמונו לבקשת נושה מובטח. בנק דיסקונט התנגד לבקשה וטען כי דמי הביניים שייפסקו צריכים להוות את השכר הסופי, וכי אין סיבה לסטות מהתקנות. בנק הפועלים טען כי הבקשה אינה סבירה ושגויה משפטית, והציע שיטת חישוב חלופית שתביא להפחתת העמלות. כונסי הנכסים השיבו בטענות שכנגד, תוך הדגשת המאמצים הניכרים שהושקעו והצלחת פעילותם, וביקשו מבית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולפסוק להם שכר גבוה יותר. בית המשפט החליט שלא לתקן את פיצויי השכר הקודמים מתחילת כינוס הנכסים ועד פברואר 2016, וקבע כי הסכומים המוסכמים היו סבירים בנסיבות העניין. עבור התקופה שבין מרץ לאוקטובר 2016 פסק בית המשפט שכר ביניים נוסף בסך 477,430 ₪ בתוספת מע"מ, מה שמביא את סך השכר לתקופה זו ל-2,554,140 ₪ בתוספת מע"מ. עוד קבע בית המשפט כי התקופה הרלוונטית לבקשה תישקל בנפרד לצורך חישוב שכר המימוש, וכי תילקח בחשבון התקנה המפחיתה שכר לכונסי נכסים שמונו על ידי נושים מובטחים. יתר על כן, בית המשפט לא מצא הצדקה להעלאת שכר בשל מאמץ מיוחד, במיוחד בהתחשב בהתנהלות הכונסים במכירת הנכס הגדול ביותר של החברה, שגרמה להפסדים כספיים משמעותיים. לבסוף, פירט בית המשפט את ציפיותיו לגבי בקשות שכר עתידיות, וציין כי כונסי הנכסים יוכלו לפצל את התקופה מנובמבר 2016 ועד תום כינוס הנכסים למספר תקופות נפרדות לצרכי חישוב, וכי האפשרות להגדלת מאמץ מיוחד תישקל בבקשות עתידיות. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים.