ע"פ 4235/14

תקציר

בהחלטת ערכאת הערעור נקבע כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי על המערער יישאר על כנו. ערכאת הערעור חזרה והדגישה כי ככלל אין היא מתערבת בגזר הדין אלא אם קיימות נסיבות חריגות, שלא נמצאו במקרה זה. טענותיו העיקריות של המערער התמקדו בתפיסה המוטעית של חומרת הנזקים החברתיים שנגרמו כתוצאה ממעשיו ובהצבת עונשו בטווח המתאים. בית המשפט דחה טענות אלה, ואישר את חומרת עבירותיו של המערער, שכללו נהיגה תחת השפעה, ללא רשות, וכניסה שלא כדין לשטח ישראל. פעולות אלה הסתיימו בפגיעה ברכוש והיוו סיכון משמעותי לשלום הציבור, תוך פגיעה במספר ערכים חברתיים כגון שלטון החוק וביטחון הציבור. בית המשפט המחוזי התייחס למקרים דומים כדי לקבוע את טווח הענישה, שבית המשפט לערעורים מצא כעולה בקנה אחד עם תקדים, והדגיש כי העונשים הקלים שהציע המערער היו מהחלטות של ערכאות נמוכות יותר, נעדרי סמכות מחייבת. בנוסף, נדחתה תביעתו של המערער להקלה בעונש על יסוד נסיבותיו האישיות; בית המשפט הדגיש כי 36 חודשי המאסר שנגזרו עליו כבר נמצאים בקצה התחתון של טווח 30 עד 60 חודשים. עברו הפלילי הקודם של המערער, שכלל עבירות שונות, פגע עוד יותר באמינות טיעוניו להקלה בעונש. משכך, ערכאת הערעור לא מצאה עילה לשנות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחתה את הערעור.