עת"מ 62395-01-24

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת העותרים כי על המשיבים להוריד את רף המעבר לבחינת הרישוי הרפואי לבוגרי בתי ספר לרפואה בחו"ל. העותרים, שלמדו רפואה בחו"ל ועברו את בחינת הרישוי בציונים שנעו בין 55 ל-59, טענו כי החלטת המשיבים שלא להוריד את אחוז החסימה מ-60 ל-55 – כפי שנעשה בבחינות הגמר ברפואה לסטודנטים הלומדים בישראל – מפלה. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההבחנה שנעשתה בין סטודנטים הלומדים רפואה בישראל לבין בוגרי בתי ספר לרפואה בחו"ל הייתה מוצדקת. פסק הדין מדגיש את ההבדלים בין בחינות הגמר לבחינות הרישוי, לרבות הגופים הבוחנים, פורמטי הבחינות ורמות הקושי. הורדת הסף לבחינת הרישוי, קבע בית המשפט, עלולה לפגוע ברף המקצועי הנדרש, במיוחד נוכח רמות שונות של השכלה רפואית בחו"ל והיעדר בחינות קליניות לסטודנטים זרים. בית המשפט אישר את עמדת המשיבים, המעוגנת בשיקול דעתם המקצועי, כי הבחינות אינן שקולות וכי יחס שונה אינו מהווה אפוא אפליה. בהדגישו את היקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית במקרים כאלה, מאשר פסק הדין את דחיית העתירה ומורה לעותרים לכסות את הוצאות המשיבים. החלטה זו, קבע בית המשפט, היא סבירה ולא ניתן להחליפה בשיקול דעתו של בית המשפט עצמו, במיוחד בתחום רגיש כמו רפואה, שבו להחלטות שגויות עלולות להיות השלכות חמורות.