ע"מ 24802-09-11

תקציר

בית המשפט מצא כי סכום הכסף שקיבל המערער, עובד פרטנר, מחברה זרה שהייתה בעלת שליטה בפרטנר, היווה הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה. בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על המערערת להראות כי הסכום שולם מחוץ למסגרת העבודה, והראיות הראו כי התשלום היה קשור באופן מובהק לעבודתו של המערער ולתרומתו לפרטנר. בית המשפט דחה את טענת המערערת כי התשלום היה "נפילה" או מתנה, וציין כי הוא ניתן אך ורק בשל עבודתו ותרומתו של המערער לפרטנר, ולא על בסיס יחסים אישיים או רגשיים כלשהם. העובדה שהתשלום בוצע בעקיפין באמצעות פרטנר לא שינתה את אופיו כהכנסת עבודה, שכן החוק כולל במפורש תשלומים שבוצעו במישרין או בעקיפין. יתר על כן, גם אם בית המשפט היה חולק על המשיב בנקודה זו, עדיין הייתה ההכנסה חייבת במס לפי סעיף 2(10) לפקודה, המתייחס להכנסה מכל מקור אחר שלא הוחרג במפורש. המבחנים לקביעת מקור ההכנסה – אינטגרציה, מחזוריות ותוחלת – הצביעו כולם על כך שההכנסה נגזרת מעבודה. לבסוף, בית המשפט הורה למערערת לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בסך 15,000 ₪, צמודות למדד ונושאות ריבית משפטית מיום מתן פסק הדין.