ע"ע 454/09

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט לאכיפתו של פסק דין המבוסס על הסכם בין החברה להסתדרות, המותנה בביטול החלטת בית הדין האזורי המאשרת את התובענה הייצוגית של העובדים. על פי תקנות בית הדין לעבודה, פסק דין יכול לאשר, לשנות, לבטל או לאמץ הסכמות אליהן הגיעו הצדדים. אלא שבמקרה זה ההסכם היה בין החברה לבין צד שלישי, ההסתדרות, שלא עירב את התובעים ישירות, ולכן לא ניתן לאכוף אותו. לפיכך, היה צורך לבחון את הערעור באופן מהותי. פסק הדין מדגיש את הגידול במספר העובדים המבקשים תובענות ייצוגיות לפי חוק תובענות ייצוגיות למימוש זכויות סוציאליות, כאשר פסיקות בתי הדין לעבודה מרחיבות את טווח הפרשנות והאישור לתביעות מסוג זה. בית הדין דחה את טענת החברה כי לעובדת לא הייתה עילת תביעה אישית, וקבע כי עילתה צריכה לכסות רק את תקופת העסקתה. בית המשפט מצא שאלות משותפות מהותיות המצדיקות את הגשת התביעה הייצוגית וקבע כי התובענה הייצוגית היא שיטת הפתרון ההוגנת והיעילה ביותר. למרות הסכם קיבוצי בענף השומרים, שלא חל רטרואקטיבית, בית המשפט לא ראה סיבה לדחות את התביעה הייצוגית שאושרה. יתר על כן, טענותיה הבלתי עקביות של החברה בדבר תחולת ההסכם הקיבוצי צוינו בספקנות. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את הערעור, הגיע למסקנה כי התביעה הייצוגית תקפה, והדגיש את חשיבות האכיפה וההרתעה, תוך הבטחת זכויות העובדים באמצעים שיפוטיים ולא בהסכם המוצע, המחייב את העובדים לתבוע זכויות באופן יזום. ההחלטה מחייבת את בית המשפט המחוזי להמשיך בתובענה הייצוגית, והחברה חויבה לשלם שכר טרחה לעובד המשיבה.