ת"א 31587-06-20

תקציר

התובע, שהיה אז תלמיד בן 14, תבע את בית הספר הנתבע לאחר שנפגע בשטח בית הספר. התלמיד טען כי רץ לחצר בית הספר במהלך הפסקה כדי לשחק כדורגל עם חבריו, כאשר מעד על מפגע בשביל המוביל למגרש ונחבל בשיניו. הנאשם טען כי התאונה התרחשה בזמן שהתלמיד שיחק כדורגל והכחיש את נוכחותה של המורה בזירה. השופט מצא את גרסת התובע לאירועים אמינה, הנתמכת בעדותו של חברו ובעדותה של אמו על מקום התאונה. עוד קבע השופט כי עדי הנאשם, בהם המזכירה ושני תלמידים, לא היו משכנעים בעדויותיהם, שכן עדויותיהם לא היו עקביות ונראו תפורות לזיכוי בית הספר. עדותה של המורה נמצאה אמינה אך לא סיפקה פרטים מוחלטים בשל חוסר זכרונה את האירוע. השופט קבע כי על הנתבעת, כבעלת בית הספר, הוטלה חובת זהירות לדאוג לבטיחות התלמידים והיא לא תחזקה את מסלול בית הספר, מה שהוביל לתאונה של התובע. רשלנותו התורמת של התובע לא נלקחה בחשבון מאחר שהיה קטין ולא הייתה חובה לבדוק מפגעים בעת ריצה. השופטת פסקה לתובע 23,527 ₪ עבור הוצאות רפואיות וכאב וסבל, ו-5,000 ₪ נוספים עבור הוצאות עזרה ונסיעות בעבר ובעתיד. בסך הכל נפסקו לתובע 48,527 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.