עד"י 4090/06

תקציר

בית המשפט דחה את ערעור התביעה על זיכויו של המשיב, שהואשם בחברות ובמילוי תפקיד בהתאחדות בלתי מותרת. כתב האישום הסתמך על הצהרות של שני עדי תביעה. עם זאת, בית משפט קמא מצא את העד המרכזי, חמזה אבו סנינה, בלתי אמין, וציין כי עדותו ועדותו במשטרה אינן אמינות. חרף טענות התביעה כי שגה בית משפט קמא בהערכות המהימנות שלו ובפרשנותו לסתירות בדברי המשיב, ציין ערכאת הערעור כי ככלל אין הוא מתערב בקביעות מהימנות של בית משפט קמא. ההחלטה הכירה באפשרות של התערבות כאשר ניכרות טעויות, אך לא מצאה כזו במקרה זה. הערכה זו התבססה באופן משמעותי על התרשמותו הישירה של בית משפט קמא מהתנהגותו של העד. לפיכך, פסק הדין המקורי עמד על כנו מאחר שלא היה בלתי הגיוני או בלתי נתמך בראיות, והביא לזיכויו של המשיב בשל היעדר ראיות מספיקות לאשמה מעבר לספק סביר. משכך, הורה בית המשפט על שחרורו המיידי של המשיב, ובכך חיזק את העיקרון לפיו ערכאת הערעור נוהגת לדחות את ממצאיו של בית משפט קמא בדבר מהימנות העדים, אלא אם כן ניכרת טעות ברורה.