בד"א 4/11

תקציר

הערעור הוא על החלטת בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו להשעות את המערער, עורך דין במקצועו, מעיסוק מיידי בעריכת דין בשל כתב האישום הפלילי שהוגש נגדו. סעיפי האישום כוללים איומים, ניסיון שידול לחבלה חמורה ושידול לחבלה בזדון. ההשעיה, כפי שהורה בית המשפט המחוזי, תעמוד בתוקפה עד למתן פסק דין בהליך הפלילי, כאשר למערער תהא הזכות לעתור לעיון חוזר בהחלטה אם ישתנו הנסיבות או אם ההליך הפלילי יעוכב באופן בלתי סביר. ביצוע החלטה זו עוכב עד לאחר הדיון בערעור, שנקבע לאחר חג הפסח. בית המשפט סוקר בהרחבה את הוראות חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, ואת הפסיקה הרלוונטית בעניין השעיה זמנית של עורכי דין שהוגש נגדם כתב אישום בגין עבירות פליליות. הוא מדגיש כי תכליתו של סעיף זה היא להגן על האינטרס הציבורי ועל מערכת בתי המשפט מפני פגיעה אפשרית של עורכי דין הממתינים למשפט, תוך התחשבות גם בזכויות הפרט של עורך הדין ובפגיעה בהם. ההשעיה הזמנית נתפסת כאמצעי מניעה ולא כעונש, כאשר בית המשפט ציין כי עליו להשתכנע בנחיצות אמצעי כזה בשל זכויותיו החוקתיות המוגנות של המערער. בית המשפט בוחן את מהות האישומים נגד המערער, את סיכוייו במשפט הפלילי, את נסיבותיו האישיות ואת פוטנציאל המסוכנות הנשקף ממנו לציבור. מסקנתו היא כי מרבית השיקולים אינם לטובת המערער. עם זאת, מאחר שלמערער אין הרשעות קודמות, הוא עורך דין ותיק, והמשפט הפלילי טרם החל, מוצא בית המשפט לנכון להטיל השעיה חלקית. השעיה זו תחול אך ורק על ייצוג לקוחות בתיקים פליליים או בכל תיק הקשור לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן. לפיכך הערעור נדחה, והחלטת בית הדין המשמעתי המחוזי מתקבלת בשינוי זה.