ה"פ 30830-08-10

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע למתן פסק דין הצהרתי, הקובע כי על הנתבעת לדבוק בהסכם הנטען משנת 1979 להקצאת 7,000 מ"ק מי השקיה בשנה לאדמות התובעת במחיר קבוע. הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה, לה התנגד התובע. השופט, לאחר שבחן את טענות הצדדים, החליט לצדד בנתבע ולדחות את התביעה. הנימוק העיקרי לפסק הדין היה שהתובע לא הציג הסכם תקף, כנדרש בסעיף 203 לפקודת העיריות. סעיף זה קובע כי התחייבויות כספיות מטעם עירייה חייבות להיות בצורה ספציפית - חתומה על ידי העירייה, ראש העיריה והגזבר, ונושאת את חותמת העירייה - כדי להיות מחייבות. ההסכם שהציגה התובעת נעדר דרישות אלה, ובפסיקה קודמת הוכח כי יש לפרש דרישת טופס כזו בקפדנות. יתר על כן, כתבי הטענות של התובע לא חשפו פרטים כלשהם על ההסכם הנטען ולא הותירו לבית המשפט ברירה אלא להסיק כי הוא לא התקיים. השופטת הדגישה כי הדרישות הפורמליות להסכמים עירוניים חיוניות להבטחת שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור וכי טענת התובעת נעדרת פרטים כלשהם, כגון פרטי ההסכם או זהות נציגי העירייה המעורבים. בלעדיהם, בית הדין לא יכול היה לבסס את התביעה, מה שהוביל לדחייתה.