בג"צ 2638/22

תקציר

בית המשפט בחן את העתירה בעניינה של אישה שהשתמטה משירות צבאי במשך למעלה מעשור ודחה אותה על הסף ולגופה. העותרת לא התייצבה לשירות צבאי מאז מועד גיוסה המיועד בשנת 2011, תוך שימוש בנימוקים רפואיים ואישיים כצידוק, אלא רק ביקשה להסדיר את מעמדה כאשר נמנע ממנה לצאת מישראל לחופשה. בית המשפט ציין את הימנעותה ארוכת הטווח מחובות צבאיות, ורק כעת היא מבקשת התערבות לנוכח ההשלכות. היא הדגישה כי עתירה לבג"ץ מחייבת חתירה אמיתית לצדק ללא אינטרס אישי – אמת מידה שהעותר לא עמד בה. בנוסף, היא לא חשפה עובדות מרכזיות, כמו העובדה שהוגדרה כשירה לשירות בשנת 2010 והתעלמה מניסיונות רבים של רשויות צבאיות לטפל בהתחמקותה. בית המשפט לא מצא בסיס לעקוף את הנוהל הצבאי, המחייב משתמטים מגיוס להופיע בפני רשויות הצבא כדי להסדיר את מעמדם לפני שהם דנים בטענות לכשירות. המסמכים שהגישה לא הצדיקו חריגה מכלל זה. בית המשפט הגיע למסקנה כי העתירה נעדרת עילה מספקת להתערבותה או לסעד הראוי והורה לעותרת לשלם 2,500 ₪ עבור הוצאות המשיבים, תוך שהוא דוחה את בקשתה לצו ביניים.