ב"ל 39094-02-15

תקציר

פסק הדין דן בהתיישנות על תביעה שהגיש תובע נגד המוסד לביטוח לאומי. טענת התובע הייתה כי פעילותו בעבודה גרמה לפגיעה בברכיו על פי תיאוריית המיקרוטראומה. השופט מתייחס תחילה לשאלה האם התביעה הוגשה בתוך התקופה הסטטוטורית. הם קובעים כי די בתצהירו של התובע, בו הצהיר כי לא קיבל את מכתב הדחייה במועד, כדי לעורר ספק סביר באשר למועד מסירת ההחלטה לדחות את בקשתו, ועל כן הגנת ההתיישנות כושלת. לגופה של התביעה, מסכם השופט את פסק הדין ההלכתי בעניין המיקרוטראומה, הדורש הוכחה של תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות באופיין, המבוצעות ברציפות לאורך תקופה משמעותית. התנועות חייבות להיות מבודדות מפעולות אחרות וחייבות להיות תכופות מספיק כדי לגרום לנזק מצטבר המשפיע על יכולתו של האדם לעבוד. במקרה של פגיעה בברך, על התובע להוכיח תנועות ברכיים חוזרות ונשנות או חבלות. השופט מדגיש כי יציבה סטטית אינה מהווה בסיס עובדתי למיקרוטראומה. בבחינת חומר הראיות, השופט מוצא כי טענותיו של התובע כי עבד תוך כריעה וטיפוס במדרגות וסולמות אינן נתמכות בראיות אובייקטיביות ואינן עקביות. מעדותו של התובע עולה כי אופי ותדירות עבודתו השתנו בהתאם למשימות שהוטלו עליו מדי יום. השופט מגיע למסקנה כי התובע לא הצליח לבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה, ולכן יש לדחות את תביעתו להטבות על בסיס תיאוריה זו. פסק הדין אינו כולל הוצאות כלשהן, ולתובע שמורה הזכות לערער לבית הדין הארצי תוך 30 יום מקבלתו.