עת"מ 7106-01-16

תקציר

העותר, מילגם, טען כי המשיבים לא עמדו בדרישות המכרז במכרז דמי גבייה. באופן ספציפי, מילגם טען כי האומדן שהוגש לא כלל את התחשיבים הנדרשים והופקד רק לאחר פתיחת תיבת המכרז. עוד טען מילגם כי האומדן אינו מפורט כמתחייב בחוק, וכי הגזבר לא הותיר לוועדת המכרזים שיקול דעת להחליט על תוצאות המכרז. בית המשפט מצא כי החישובים נערכו מראש והיוו את הבסיס לאומדן, כפי שעולה מדברי הגזבר והיועץ המשפטי. למרות שהאומדן היה חסר פירוט, בית המשפט קבע כי פגם טכני זה לא השפיע באופן מהותי על הליך המכרז, שכן בידי הוועדה היו כלים אחרים – כגון הסברים ממקור ראשון של הגזבר – כדי לקבל החלטה מושכלת. בית המשפט דחה גם את טענת מילגם כי הגזבר השפיע על שיקול דעתה של הוועדה, וקבע כי הוועדה הפעילה את שיקול דעתה באופן עצמאי לאחר שביקשה הבהרות מהגזבר ומהיועץ המשפטי. לבסוף, בית הדין קבע כי החלטת הוועדה לדחות את הצעתה של מילגם בשל חשש לזכויות עובדים וכדאיות כלכלית נתונה לשיקול דעתה, ומילגם לא הצליחה להוכיח כל אי תקינות או חוסר סבירות בתהליך קבלת ההחלטות. משכך, נדחתה העתירה, ומילגם חויב לכסות את הוצאות המשיבים בסך של 30,000 ₪.