דנ"א 3993/07

תקציר

פסק הדין עוסק בשאלה האם יש להחיל הלכה חדשה, שנקבעה בפרשת סולל בונה, רטרוספקטיבית או פרוספקטיבית בלבד. עיקרו של התיק סובב סביב פרשנותו ויישומו של סעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה, המטיל תקופת התיישנות על החלטות בהשגות מס. הפסיקה החדשה קובעת כי יש לשלוח את ההחלטה לנישום בתוך תקופה זו, תוך שינוי ההבנה הקודמת כי די היה במתן החלטה בלבד. פסק דין "סולל בונה" קבע כי ככלל, יש להחיל פסקי דין חדשים הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית, אלא אם כן נסיבות חריגות מצדיקות אחרת. השופטת נאור טוענת נגד תחולה רטרוספקטיבית, תוך שהיא מציינת סיכונים שנטל על עצמו פקיד השומה שהסתמך על תקדימים מיושנים למרות איתותי שינוי. עם זאת, השופטת פרוקצ'יה מדגישה את ההשלכות השליליות של תחולה רטרוספקטיבית כזו על אינטרס ההסתמכות הכספית של המדינה. ההחלטה רואה בהסתמכות על פסקי דין קודמים ובשיטות פרשנות מתפתחות שיקולים נגד תחולה רטרוספקטיבית רחבה, העלולה לערער את הוודאות המשפטית ואת התפקוד המינהלי. דעות מתחרות משקללות את ההשפעה הכספית על כספי הציבור, ומאותות כי התחולה הרטרוספקטיבית עלולה לגרום נזק כספי ניכר – נקודה מרכזית שהובילה את בית המשפט להגביל את התחולה הרטרוספקטיבית לאותם מקרים שלאחר פסק הדין בעניין סמי. בסופו של דבר, בית המשפט מחליט ליישם את הפסיקה החדשה באופן פרוספקטיבי, תוך שמירה על איזון בין יציבות משפטית לחדשנות, תוך הבטחת אי הטלת עונשים בלתי צודקים על פרקטיקה מנהלית בעבר בהתבסס על החוקים הקיימים. המדינה חויבה לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב, תוך הדגשת הודאה דקדקנית בתמורות משפטיות לעומת הסתמכות מבוססת.