ת"א 38273-04-19

תקציר

פסק הדין דן בבקשות של שני צדדים, קונפינו ונצר, ופותח בפירוט התקנות הפרוצדורליות הרלוונטיות המסדירות צווי מניעה זמניים. תחילה התייחס השופט לבקשתה של קונפינו לבטל את צו המניעה הזמני, וציין כי הבקשה אמנם אושרה רשמית, אך בפועל כבר פג תוקפו. בקשתו של נצר לעיכוב ביצוע נדחית כתיאורטית, שכן פסק הדין כבר בוצע. בקשתו החלופית של נצר לסעד זמני עד להגשת הערעור נדחית מטעמים ענייניים. השופט מסביר כי צו המניעה הזמני, שנועד להבטיח את ביצוע פסק הדין, פקע עם ביצוע פסק הדין, שהתרחש זמן קצר לאחר מתן פסק הדין. עם זאת, בשל טעות ניסוח, צו המניעה הזמני נותר רשום, מה שגורם למכשולים פוטנציאליים להעברת הנכס. כדי לפתור זאת, השופט מורה על ביטול צו המניעה הזמני והערתו בטאבו, ומבהיר כי פג תוקפו ואינו תקף עוד. בקשתו של נצר לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית מאחר שפסק הדין כבר בוצע; הנכס הוחזר על שם אביו המנוח של קונפינו, ללא כל משכנתא. הסוגיה שנותרה היא בקשתו החלופית של נצר לצו שיאסור על קונפינו להיפטר מהנכס לפני ההכרעה בערעור. השופט נעתר לבקשה זו, בהתחשב במאזן הנוחות ובסיכויי ההצלחה בערעור. עם זאת, הצו מותנה בכך שנצר תעמיד התחייבות לפיצוי וערבות בסך 300 אלף שקל עד ליום 9.5.2022. אם תנאים אלה לא יתקיימו, יפוג תוקפו של הצו, ואם נצר לא יגיש ערעור במועד, יפוג גם הצו. לבסוף, השופט מסרב להורות על הוצאות, שכן התוצאות עבור שני הצדדים מצליחות חלקית ונכשלות חלקית. ההחלטה ניתנת בהעדר הצדדים ונכנסה לתוקף החל מיום 10/04/2022.