ת"א 1305/05

תקציר

פסק הדין דן בתחולת תקופת ההתיישנות על תביעה אזרחית שהגישו ילדיו של נפטר נגד מדינת ישראל וקיבוץ מעיין צבי. אביהם של התובעים עבד במוסך בבעלות מעיין צבי, שם נחשף לאסבסט ובהמשך נפטר מסרטן הלבלב. בתביעה נטען כי הנתבעים היו מודעים לסיכונים הבריאותיים של האסבסט אך לא נקטו באמצעי הזהירות הנדרשים, דבר שגרם לחשיפת העובדים ולמחלות שלאחר מכן. פסק הדין בוחן את הטענות שהציגו הצדדים בנוגע לתקופת ההתיישנות. הנתבעים טוענים כי התובעים היו מודעים לקשר האפשרי בין מחלת אביהם לבין חשיפתו לאסבסט במהלך התקופה הסטטוטורית, ולכן התביעה התיישנה. מנגד, טוענים התובעים כי לא היו מודעים לקשר הסיבתי בין תנאי העבודה של אביהם לבין מחלתו עד לשנת 2001, אז נדונה מקרה דומה (קרישוב). פסק הדין בוחן את הוראות סעיפים 8 ו-89 לחוק ההתיישנות ופסיקה קודמת. מסקנה היא כי חוסר מודעותם של התובעים לקשר הסיבתי בין מחלתו של אביהם לבין סביבת עבודתו לא נבע מהיעדר זהירות סבירה מצדם. פסק הדין דן גם באינדיקציות המדעיות לקשר אפשרי בין חשיפה לאסבסט לבין סרטן הלבלב וקובע כי במהלך התקופה הסטטוטורית לא היו ראיות רפואיות חותכות התומכות בקשר כזה. זאת ועוד, פסק הדין מדגיש את חשיבותו של עניין קרישוב, אשר קבע תקדים משפטי, המכיר בקשר סיבתי בין חשיפה לאסבסט לבין סרטן בהיעדר ראיות רפואיות ברורות. בית המשפט קובע כי מקרה זה יצר הזדמנות ריאלית עבור התובעים להגיש את תביעתם, שכן הוא שינה את הנוף המשפטי והגדיל את סיכויי ההצלחה של תביעתם. בסופו של דבר, פסק הדין קובע כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות ממועד פסק דין קרישוב, ותביעת התובעים אינה חסומה בזמן. בית המשפט דוחה את בקשות הנתבעים לדחות את התביעה ומורה על הקדמת משפט מלא. פסק הדין ניתן לטובת התובעים, והנתבעים נדחים מכל תביעות הוצאות.