ע"ב 110/03

תקציר

התובע, לקוי ראייה עובד לשעבר בחברת הביטוח הנתבעת, תבע בגין שני עניינים הקשורים לביטוח ופדיון ימי חופשה. עניינו של העניין הראשון הוא חיוב הנתבע בתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה עקב נכותו המלאה של התובע, והמשך הכיסוי הביטוחי הרפואי שלו. העניין השני נוגע לבקשת התובע לפדות ימי חופשה בעקבות היעדרותו מהעבודה עקב מחלה בתקופה שקדמה לפרישתו. בית הדין מצא כי אין לו סמכות לדון בענייני הביטוח משום שהיחסים הביטוחיים בין הצדדים אינם טבועים בדיני העבודה. למרות שהזכות לביטוח הייתה חלק מחוזה העבודה של התובעת, פוליסת הביטוח בפועל היוותה חוזה נפרד בין התובעת לבין הנתבעת כמבטחת, והוציאה אותה מסמכותו של בית הדין לעבודה. באשר לפדיון חופשה, בית המשפט מצא כי התובע פעל בחוסר תום לב במהלך המו"מ לפרישתו בכך שלא גילה את כוונתו לצאת לחופשת מחלה, דבר שידע כי הוא אפשרי בשל לקות הראייה שלו. בית הדין קבע כי יש לייחס את היעדרותו של התובע מעבודתו לחופשה השנתית שלו ולא לחופשת מחלה, והורה לנתבעת לשלם לתובע עבור 11.56 ימי חופשה, השווים לחצי משכורת חודשית, בתוך 30 יום. התובעת הייתה זכאית גם להבדלי הצמדה וריבית החל מיום 1.1.2002. בית המשפט לא פסק הוצאות למי מהצדדים.