בד"א 5/20

תקציר

פסק דין זה דן בשני ערעורים על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין. הערעור הראשון, שהוגש על ידי המערערת, עו"ד צביה דותן סטרנס, מערער הן על הרשעתה והן על גזר דינה בשורה של עבירות אתיות, לרבות אי העברת כספי לקוחות, הפרת חובת אמונים והתנהגות שאינה הולמת עורך דין. הערעור השני, שהוגש על ידי ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב, מערער על הקלה בעונש שנגזר על סטרנס. האישומים נגד סטרנס נובעים מייצוגה את הלקוחות ח.ח. שלמה ורבקה אליאש בעסקת נדל"ן. סטרנס קיבלה כספים בנאמנות מהרוכשים, אותם הייתה אמורה לשחרר לאליאש בתנאים מסוימים. עם זאת, למרות פניות רבות מצד הלקוחות ונציגיהם, סטרנס לא הצליח להעביר את הכספים, בסך של כ-56 אלף שקל, במשך כשנה ושלושה חודשים. עיכוב זה הוביל את בית הדין המשמעתי המחוזי להרשיע את סטרנס בעבירות האתיות האמורות. בית המשפט גזר עליה 36 חודשי השעיה, מתוכם 18 חודשים בפועל והיתר על תנאי, לצד קנס של 10,000 שקל ופיצוי של 10,000 שקל ללקוחות. בערעורה טוענת סטרנס כי היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בשליחת יד לא הוכח, והעובדות כפי שהודה בהן אינן מבססות את היסוד העובדתי הדרוש לעבירה זו. עוד היא טוענת כי אי אזכור מפורש של העבירה של שליחת יד בתלונה פגע בטוהר ההליך. בנוסף, סטרנס מערערת על חומרת עונשה, במיוחד על תקופת ההשעיה בפועל, וטוענת כי הוא למעשה מסיים את הקריירה המשפטית שלה. ועדת האתיקה המחוזית טוענת בערעורה כי תקופת ההשעיה בפועל מקלה יתר על המידה ביחס לחומרת העבירות. לדברי הוועדה, העונש ההולם על מעשיו של סטרנס היה צריך להיות השעיה בפועל ארוכה יותר או הרחקה מהלשכה. ערכאת הערעור מתייחסת תחילה לטענותיה של סטרנס בנוגע לסיווג מעשיה ולנוסח התלונה. היא דוחה את טענותיה ומדגישה כי העובדות כפי שהן מתוארות בתלונה מבססות די הצורך את יסודות העבירה של שליחת יד, והיעדר אזכור מפורש של עבירה זו בתלונה אינו טענה תקפה. בית המשפט מוסיף ודוחה את הטענה כי סיווגו של בית משפט קמא את העבירה כשליחת יד בשלב גזר הדין גרם לעיוות דין, מה גם שסטרנס לא חזרה בה מהודאתה למרות שהייתה מודעת לעמדת המשיב. בעברו לשאלה המרכזית האם התנהגותה של סטרנס מהווה שליחת יד, מסכים בית המשפט עם מסקנתו של בית משפט קמא כי מעשיה עולים כדי עבירה זו. היא מוצאת כי העובדות, לרבות הסכומים המעורבים, השיהוי הממושך והתעלמותה של סטרנס מבקשות לקוחותיה, מלמדות מעבר לכל ספק סביר כי היא שלחה את ידה בכספי הלקוחות. היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה נוכח אף הוא, כפי שמעידה מודעותה של סטרנס לשלילת כספם מלקוחותיה. לבסוף, בהתייחסו לסוגיית גזר הדין, בית המשפט בוחן את חומרת העונש. הוא מציין את הכובד המיוחד של שליחת יד, שלעתים קרובות מסתיימת בגירוש לצמיתות מהבר. עם זאת, בהתחשב בהיעדר כוונת מרמה ובנסיבות הספציפיות של המקרה, בית המשפט מגיע למסקנה כי השעיה בפועל של 30 חודשים היא ראויה. בעוד שבית המשפט סבור כי 18 חודשי המאסר על תנאי ו-10,000 ₪ הפיצויים שנפסקו על ידי בית המשפט קמא הם סבירים, הוא מבטל את הקנס בסך 10,000 ₪ בהתחשב במצבו הכלכלי של סטרנס ובהשעיה הממושכת. בהתאם לכך, בית המשפט לערעורים פוסק לקבל את ערעורה של סטרנס רק ביחס לקנס, מפחית אותו לאפס, ודוחה את ערעורה בכל יתר הסעיפים. באשר לערעור ועדת האתיקה המחוזית, בית המשפט מאריך את תקופת ההשעיה בפועל ל-30 חודשים. שאר רכיבי המשפט נותרים ללא שינוי. ההחלטה ניתנת בהעדר הצדדים ומסמנת את סיום הערעורים.