ת"א 346/08

תקציר

המחלוקת נסובה סביב גובה הפיצויים המגיעים לתובעים בעקבות הפקעת אדמותיהם על ידי הנתבעת, מדינת ישראל, לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), תש"ג-1943. התובעים, שהם יורשיהם של בעלי הקרקע הקודמים, מבקשים תשלומים נוספים מעבר למה שהציעה המדינה, עבור שלוש חלקות קרקע. שתיים מהן, חלקות 11 ו-25, שימשו לכאורה כמחצבות, ואילו השלישית, חלקה 19, שימשה לחקלאות. השאלות המרכזיות העומדות להכרעת בית המשפט הן: ראשית, הערכת שווי הקרקע המיועדת לחקלאות, תוך התחשבות בתכנית המנדטורית החלה המתירה בנייה על הקרקע. שנית, הערכת שווי החלקות בהן בוצעה לכאורה החציבה, ובחינת משמעות העובדה שעבודות החציבה בוצעו ללא היתר. התובעים הגישו דו"ח שמאות המעריך את הקרקעות לפי השימוש הגבוה והטוב ביותר בהן. מנגד, טען הנתבע כי יש להעריך את הקרקעות בהתאם לייעודן וייעודן הנוכחי. לאחר עיון בחומר הראיות ובחוות דעת המומחים, מצא בית המשפט כי דו"ח השמאות של הנתבעת שיקף באופן מיטבי את שווי הקרקע במועד ההפקעה. לכן, בית המשפט אימץ אותה וישתמש בה לצורך חישוב הפיצוי המגיע לתובעים. באשר לפוטנציאל החציבה של מגרשים 19 ו-25, קבע בית המשפט כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי קרקעות אלה שימשו בפועל כמחצבות במועד ההפקעה. יתר על כן, גם אם בוצעו עבודות חציבה, הן נעשו שלא כדין וללא קבלת ההיתרים הנדרשים. לפיכך, חציבה בלתי חוקית זו לא הצדיקה חישוב פיצויים על בסיס קרקע ששימשה לחציבה. לפיכך, יש להעריך את מגרשים 19 ו-25 כקרקע חקלאית, תוך התחשבות בפוטנציאל לבנות עליהם בית מגורים. בית המשפט דחה גם את טענת התובעים כי יש לפצל את מגרש 19 למספר חלקות לבנייה, וקבע כי פיצול כזה סותר את כוונת התכנית המנדטורית. ככלל, קבע בית המשפט את הפיצוי המגיע בגין שווי השוק של המקרקעין לפי סעיף 12 לפקודת הקרקעות, בהתבסס על הערכת הנתבע. באשר לזכאותם של התובעים לפיצוי נוסף בגין הפסד דמי חכירה לפי סעיף 13 לפקודה, קבע בית המשפט כי הם זכאים לקבל את הגבוהה מבין שתי החלופות עבור חלקות 11 ו-25 אך לא עבור חלקה 19, שכן התובעים כבר קיבלו פיצוי בגין חלקה זו על בסיס סעיף 12. פסק הדין הסופי יינתן לאחר שהנתבע יגיש חוות דעת לחישוב ערכם הנוכחי של סכומי הפיצויים, בהתאם להנחיות בית המשפט.