ערר 95032/11

תקציר

בסכסוך המשפטי בין מגדלי התמרים בע"מ לבין הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ברמת גן, נדחה הערעור המשותף על שמאות מכרעת של ועדה מקומית, ששיתפה פעולה שלא כדין עם יזם פרטי. ועדת הערר הדגישה את האופי הפסול של שיתוף פעולה כזה, וציינה כי לגופים מנהליים ציבוריים ולחברות פרטיות חובות ואינטרסים שונים. הוועדה חזרה על עמדתה כי היא ממעטת להתערב בהערכות מכריעות אלא אם נפלה טעות או פגם מהותיים. בערעור נמתחה ביקורת על חוסר ההבחנה בין טענות, שחלקן היו מחלוקות שמאיות גרידא, וההגשה נדחתה בתוקף. כמו כן, נבחנה תחולתו של סעיף 200 לחוק התכנון והבניה. הסעיף פוטר פיצויים בתנאים מצטברים מסוימים; עם זאת, נקבע כי המערערים לא עמדו בתנאים אלה. נלקח בחשבון שיעור הפגיעה בנכסים, הנע בין קל למשמעותי, כאשר הוועדה קבעה כי רק פגיעות שאינן חורגות מגבולות סבירים שוללות פיצוי. מי שעובר את הסף הזה, בעיקר יותר מ-5% פגיעה, מצדיק פיצוי. טענת האינטרס הציבורי שהציגו המערערים, בטענה לייעול הקרקע ולתועלת ציבורית, לא הספיקה כדי לגבור על הפגיעה ברכוש. הוועדה גם דחתה את העלאת ההצדקות של אינטרס ציבורי בנוגע לספרייה ציבורית מתוכננת, שכן הצורך במתקן כזה לא עמד בסף החשיבות הציבורית הגוברת. יתר על כן, התנאי הנוגע לצדק הדגיש כי שלילת פיצויים צריכה להיות נדירה, במיוחד בהתחשב בנסיבות אישיות של כל נפגע. בסופו של דבר, נדרשו המערערים, החולקים בהוצאות, לפצות על פי השומה המכרעת, תוך פסיקת עלות נוספת בשיעור של 8% מסך הפיצויים שנפסקו, דבר המבטא דחייה גורפת של הערעור המשותף והתביעות הנלוות.