עמ"נ 27710-06-21

תקציר

במקרה זה התייחס בית המשפט למידת התערבותו בערעורים מנהליים על החלטות ועדות ערר. בדרך כלל, התערבותו של בית המשפט מוגבלת למקרים שבהם יש טעות יסודית או עיוות דין פוטנציאלי. בית המשפט הבהיר כי עליו להתערב אם החלטה מפגינה חוסר סבירות מהותי, נעדרת הנמקה, כרוכה בחוסר תום לב או בפגמים חמורים אחרים כגון שיקולים זרים או פגיעה בצדק הטבעי. בנוסף, בית המשפט יתערב בנוכחות טעויות משפטיות מהותיות הנובעות מהערכות שגויות של ממצאים עובדתיים. המקרה הספציפי עסק ביישום חוק הסיוע הכלכלי בתקופת הקורונה, שמטרתו להעניק סיוע כספי לעסקים שנפגעו. ועדת הערר ביססה את החלטתה על תביעה עסקית עונתית, שלא נטענה קודם לכן על ידי המשיבה, ובכך פגעה בזכותה של המערערת לערער על טענה זו. הוועדה גם חישבה באופן שגוי את מסגרת הזמן להכרעה בהשגה ודחתה את הליך הערר, שהיה קריטי בשל המשבר הכלכלי המתמשך. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי החלטת ועדת הערר הייתה פגומה ובלתי סבירה, הן מבחינה פרוצדורלית והן מבחינה מהותית. משכך, התקבל הערעור, כאשר בית המשפט הורה למשיבה לשאת בהוצאות המשפט של המערערת בגין הטיפול הבלתי ראוי והעיכוב הבלתי מוצדק בטיפול בהתנגדות. מקרה זה מדגיש את חשיבות השקיפות המנהלית, ההתנהלות הפרוצדורלית הראויה והעמידה בלוחות זמנים סטטוטוריים, במיוחד בנסיבות דחופות כגון מגפה.