על"ע 1/81

תקציר

מדובר בשישה ערעורים על פסקי דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שנדונו בפני הנשיא לנדוי, השופט בן פורת והשופט אלון, בעניינו של עו"ד פנחס מאירוב, שהורשע בשורה של סעיפים של התנהגות לא מקצועית ולא אתית כעורך דין. בע"א 1/81 ובע"א 3/81 הורשע מאירוב במעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין בהסכם מכר מקרקעין, במסגרתו קיבל כספים מרוכשים אך לא החזירו לאחר נפל ההסכם, וכן בהתנהלותו הבלתי מקצועית במהלך המשא ומתן. הערעורים על פסקי דין אלה, שגזרו עליו שישה חודשי השעיה, נדחו מאחר שבית המשפט לא מצא חריגה בעונש. בע"א 7/81 ובע"א 9/81 הורשע מאירוב באי מסירת חשבון כספי ללקוחו ובהפרת חובת האמונים כעורך דין. הוא נידון להשעיה של שלושה חודשים, וגם הערעורים על פסק דין זה נדחו מאחר שבית המשפט מצא את העונש הולם. בע"א 14/81 הורשע עורך הדין בכך שלא העביר ללקוחו כספים מחברת ביטוח במועד וללא הצדקה. בית הדין המשמעתי הארצי השעה אותו לחודשיים והטיל עליו קנס. הערעורים ביקשו לערער על חומרת עונש זה, אך בית המשפט דחה אותם ולא ראה סיבה לסתור את פסק הדין. במקרה החמור ביותר, ע"א 18/81, הורשע מאירוב בהוצאת דיבה נגד עמית ועובד שיפוט. בית הדין הארצי השעה אותו לשלוש שנים, הטיל עליו קנס והורה לפרסם את פסק הדין. גם הערעור על פסק דין זה לא צלח, ובית המשפט אישר את ההרשעה ואת גזר הדין. גם טענותיו של מאירוב על הפרות פרוצדורליות וטינה אישית של חברי לשכת עורכי הדין כלפיו נדחו, שכן הראיות נגדו היו משכנעות. לפיכך נדחו ששת הערעורים במלואם. ההחלטה התקבלה ב-28 בדצמבר 1981.