בר"ע 2647/05

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על הסמכות לקבוע את תוקפו של סעיף בשטר משכנתא המחריג תחולת הוראות הנוגעות להסדרי דיור חלופי. המערערים טענו כי למנהל ההוצאה לפועל סמכות לדון בסוגיית הדיור החלופי וכי הדרישה לדיור זמני לפי חוק ההוצאה לפועל אינה טענה קניינית. מנגד, המשיב טען כי למנהל ההוצאה לפועל אין סמכות עניינית לדון בטענות המערערים וכי על בית המשפט המוסמך לדון בהן. בית המשפט הסכים עם עמדת המשיב בקובעו כי תפקידו של ראש ההוצאה לפועל מוגבל לביצוע פסק הדין וכי בחינת תוכנו של שטר המשכנתא חורגת מסמכותו. זאת ועוד, הסעד המבוקש על ידי המערערים, שהוא ביטול סעיף ההחרגה, צריך להידון בבית משפט מוסמך. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין פרשנות תנאי הדיור החלופיים לבין בחינת תוקפם של תנאי שטר המשכנתא. בנוסף, פסק הדין התייחס בקצרה להיקף הוויתור הנדרש לפי סעיף 38(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תוך הסכמה עם הצורך בוויתור ברור ומפורש בסעיפים אלה. הערעור נדחה, ובית המשפט הורה על עיכוב ביצוע כדי לאפשר למערערים לפנות לבית המשפט המוסמך.