ת"א 6100-10-18

תקציר

במקרה של סכסוך בין דיימלר, התובעת (TI), לבין הנתבעת, יצרנית שסתומים, פסק בית המשפט לדחות את תביעת התובע. דיימלר ביצעה ריקול למספר רב של כלי רכב עקב בעיות בשסתומים וניהלה משא ומתן על הסדר עם TI, ששילמה לדיימלר 4.5 מיליון יורו כפיצוי. לאחר מכן ביקשה TI להטיל אחריות על יצרן השסתומים, בטענה שהשסתומים הפגומים מצדיקים החזר. בית המשפט ניתח את המצב בדיני הנזיקין, שכן היצרן לא היה חלק מההסדר המקורי. בית המשפט קבע כי TI לא הצליחה לבסס במידה מספקת את פגמי הייצור במפעל הנתבעת כאחראים ישירים לכשלים שהובילו לריקול של דיימלר. המומחה שמונה על ידי בית המשפט ציין מספר סיבות אפשריות לכשל, לרבות פגמים בייצור, אך הודה באפשרות שהליך ההרכבה או תנאי השימוש ברכב תרמו אף הם לבעיה. בנוסף, בית המשפט העיר על היעדרותה של דיימלר מההליך, שהותירה פער ראייתי, שכן אף נציג לא העיד כדי לספק פרטים ברורים על הריקול והוצאותיו. בית המשפט מצא כי TI לא הוכיחה כראוי את ההיקף או ההצדקה הכספית לסכום שהוחזר, ותהה מדוע דיימלר הסכימה לפשרה חלקית בלבד של 12.8 מיליון יורו בעלות המשוערת. לסיכום, אי הוודאות הכוללת הן סביב הקשר הסיבתי והן סביב יישום העלויות המשוערות הובילה לפיטורים. עם זאת, בשל פגמים שנקבעו, הטענה לא נחשבה חסרת בסיס, ובית המשפט פסק על אחריות חלקית בהוצאות בין הצדדים, תוך הכרה בעמימות הראייתית ובהוצאות הפרוצדורליות של הצדדים.