ת"א 7462/05

תקציר

המחלוקת היא על בעלות על מחסן הממוקם בבניין מגורים בירושלים. התובעים, בעלי שתי דירות בבניין, טוענים כי המחסן הינו רכוש משותף ולא רכושם הפרטי של הנתבעים, בעלי דירה 7, כאמור בצו רישום הבית המשותף. לטענתם, התשריט הרשום בבקשת הבית המשותף, המציג את המחסן כחלק מדירה 7, מכיל מידע כוזב, וכי המחסן נבנה לאחר הגשת התביעה. הנתבעים, שרכשו את הדירה ואת המחסן שצורף אליה בשנת 2003, טוענים כי צו הרישום מהווה ראיה חלוטה לכך שהמחסן הוא רכושם הפרטי, וכי רכישתם נעשתה בתום לב על סמך הרישום. עוד נטען, כי התובעים ידעו על המחסן לפחות משנת 1978 ולא עשו דבר לתיקון צו הרישום, ועל כן יש לדחות את תביעתם מחמת שיהוי. השופט פסק לטובת הנאשמים. נמצא כי הם רכשו את הדירה ואת המחסן בתום לב, בהסתמך על צו הרישום, ולכן זכותם הקניינית במחסן מוגנת על ידי עקרונות תקנת השוק. זאת ועוד, גם טענת התובעים נדחתה לגופה, שכן השופט לא שוכנע מטענותיהם כי צו הרישום היה מזויף או שגוי. עוד ציינה השופטת כי היה מקום לדחות את התביעה על יסוד דוקטרינת השיהוי, שכן התובעים ידעו על רישום המחסן אך לא פעלו על פיו במשך עשרות שנים. התובעים חויבו בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪.